תוכן

ד) וביאור הענין הוא: כי בראש ז"א, יש שם שרש הקליפות, הנאחזים בשערות ראשו, ולכן הם שחורים. אבל בשערות ראש נוק' הם שרש הדינים, ולא קליפות ממש. ולכן הם אדומות, ואינם לא שחורות, ולא לבנות, ושערות אריך, הם רחמים, ולכן הם לבנים. וצריך עיון, כי הסברא נראית הפך מזה, כי שרש הקליפות תהיה בנוק', ולא בזכר, אבל הענין הוא, כי המאציל העליון יתברך, ראה והנה אם הדינים היו נשרשים ברישא דז"א, היו דינים קשים עד מאד, לפי שכבר הודעתיך מה שאמרו בספר הזוהר פרשת תצוה, כי דינין דדכורא תקיפין ברישא, ונייחין בסופא. לפי שהמוחין שלו הם מן נה"י של התבונה נוק', ואם שרש הדינים היו שם, היו הדינים מתגברים מאד. וכן אם שרש הקליפות היו ברישא דנוק', אשר כל הקליפות סובבים אותה, בסוד כשושנה בין החוחים, היו נאחזים בה הקליפות תמיד, והיה נחרב העולם. ולכך נהפך הדבר, כי שרש הקליפות יהיו נאחזים ויונקים מראש הזכר, אשר שם בא להם האור מרחוק, לפי שמקום הקליפות הוא למטה בנוק' כנזכר, וע"י כן אין לקליפות אחיזה יתירה, בהיותם יונקים ממקום רחוק. מה שאין כן, אלו היו יונקים מראש הנוק' בקרוב. וכן בענין שרש הדינים, אלו היו יונקים ונשרשים בראש ז"א, אשר דיניו תקיפין ברישא, היו הדינים מתגברים מה שאין כן עתה, בהיותם יונקים מראש הנוק', אשר דיניה נייחין ברישא, כי המוחין שלה נעשים מנה"י של ז"א שהוא דכורא, ודיניה שם הם ממותקים ואינם קשים.